אופי ביצוע עסקאות נדל"ן בארה"ב שונה מעט מן האופן בו מתבצעות עסקאות בישראל. כמעט כל העסקאות שבין מוכר פרטי לרוכש פרטי נעשות באמצעות מתווך (Broker). בהקצנה, לרוב הצדדים (המוכר והקונה) לא נפגשים. העסקה מבוצעת בין המתווך של המוכר למתווך של הקונה או בין המתווך לשני הצדדים בנפרד. כתוצאה מכך תפקיד המתווך בארה"ב שונה מן התפקיד אותו ממלא התווך בישראל.
תחילה, המתווך הוא זה שמתמחר את שווי הנכס. הערכת שווי הינה תורה שלמה שמשקללת סעיפים רבים. כמובן שלמתווך יש רצון להציג מצד אחד מחיר גבוה לנכס ע"מ שהמוכר ישווק את הנכס דרכו, ומצד שני מחיר לא גבוה מדי על מנת שהוא יוכל למצוא קונה במחיר הנ"ל.
המו"מ בין הצדדים נעשה באמצעות המתווך ובכתב (כל הצעה נשלחת בכתב מהרוכש/מהמתווך של הרוכש) ולכן הצדדים לא יכולים לסגת בקלות מן ההצעות שלהם.
למתווכים בארה"ב גם הסמכות להחתים את הצדדים על הסכם המכר (בד"כ הסכם מכר הוא סטנדרטי ואינו מבוצע ע"י עו"ד – בניגוד למקובל בישראל).
שכר הטירחה של המתווך גבוה מן הנהוג בישראל ונע באזור ה-5% בממוצע. שכר הטרחה משולם ע"י המוכר (אלא אם יש גם לרוכש מתווך).
למתווך האמריקאי אסור על פי חוק להתחייב לתשואה/שכירות בגין נכס שהוא מתווך, ולכן במידה וקיימת התחייבות כזו צריך לבדוק מי הגוף שעומד מאחוריה.
כמו בישראל כך גם בארה"ב – למתווך חשוב לקיים את העסקה, זה האינטרס העקרי שמניע אותו ולכן יש לבדוק את האינפורמציה שהוא מעביר. בניגוד לעו"ד, אין לו מחוייבות משפטית לדאוג לאינטרסים שלך !
בפוסט הבא נעסוק בתפקיד המתווך הישראלי בעסקאות נדל"ן בארה"ב.
אין אפשרות להשאיר תגובה